קלונקס לשינה
קלונקס הוא אחד השמות המסחריים של החומר הפעיל קלונאזפאם, המשתייך לקבוצת הבנזודיאזפינים. לתרופות ממשפחה זו יש השפעה מרגיעה ומשרה שינה.
הקלונקס משמש לטיפול בנדודי שינה (אינסומניה) ללא התוויה, התקפי פאניקה, חרדה, והפרעות תנועה (אקטיזיה).
בדומה לכדורים ממשפחת הבנזודיאזפינים, גם לקלונקס יש השפעה נוגדת פרכוסים ולכן הוא אפקטיבי במניעת התקפים של אפילפסיה ועוויתות שרירים.
הקלונקס נלקח באמצעות בליעה (כדור) ותחילת השפעתו היא כ-30 דקות עד שעה לאחר הבליעה. משך ההשפעה הוא בין 6 ל-12 שעות.
טיפול בקלונקס לנדודי שינה
תרופה מעודדת שינה
יש מספר סוגי תרופות אשר נרשמות עבור אנשים עם הפרעות שינה, אך לא פותחו במקור עבור הפרעות אלו. משפחת הבנזודיאזפינים נמנית עם הנפוצים שבהם מאחר וקבוצה זו מעודדת שינה.
טיפול מחוץ להתוויה
הקלונקס, שכאמור נמנה על משפחה זו, לא אושר על ידי ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) למטרת טיפול באינסומניה (נדודי שינה). לכן רופאים רושמים את הטיפול בקלונקס מחוץ להתוויות שנקבעו להם.
תופעת לוואי מועילה
הבנזודיאזפינים נרשמים באופן רשמי להפרעות חרדה, כאשר הקלונקס נרשם כחלק מהטיפול להתקפים שקשורים לאפילפסיה. באופן פרדוקסלי, הסיבה לשימוש בקלונקס לנדודי שינה היא דווקא תופעת הלוואי שלו – הרגשת נמנום.
בטווח הקצר
תופעות לוואי של קלונקס עלולות לכלול: פגיעה בקואורדינציה, הרגשת נמנום, סחרחורות, הפרעות בדיבור, רוגז, עצירות או שלשול, הרגשת בחילה, דיכאון, מיגרנה, קושי במתן שתן, צמרמורת, כאבי בטן, נטייה לשכוח דברים, הפרעות שינה, נשירת שיער ועוד.
אצל מרבית המטופלים יפחתו תופעות הלוואי הללו לאחר ימים ספורים.
בטווח הארוך
תופעות לוואי בשימוש ארוך טווח עלולות להיות עמידות לקלונקס, תלות, וסימפטומים הקשורים להפסקת הקלונקס בבת אחת (גמילה). התלות מתרחשת אצל כשליש מהמטופלים שנוטלים קלונקס ליותר מחודש.
אצל אנשים שסובלים מדיכאון, נטילת קלונקס עלולה להגביר את סכנת ההתאבדות. שימוש במהלך הריון עלול לפגוע בעובר.
לחצו לצפייה בשאלות
ותשובות מומחים על – קלונקס
קלונקס בהריון
ככלל מומלץ שלא לקחת קלונקס בהריון. עם זאת, שימוש בקלונקס במהלך הריון נעשה רק במידה והתועלת עולה על הסיכון לעובר.
תינוק שנולד לאם שלקחה קלונקס בהריון עלול להיות בסיכון לפתח תסמיני גמילה. היו דיווחים על קשיי נשימה והאכלה והיפותרמיה אצל ילדים שנולדו לאימהות שלקחו בנזודיאזפינים (קלונקס) במהלך ההיריון.
קלונקס לשינה
קלונקס הוא אחד השמות המסחריים של החומר הפעיל קלונאזפאם, המשתייך לקבוצת הבנזודיאזפינים. לתרופות ממשפחה זו יש השפעה מרגיעה ומשרה שינה.
קלונקס משמש לטיפול בנדודי שינה (אינסומניה) ללא התוויה, התקפי פאניקה, חרדה, והפרעות תנועה (אקטיזיה). בדומה לכדורים ממשפחת הבנזודיאזפינים, גם לקלונקס יש השפעה נוגדת פרכוסים ולכן הוא אפקטיבי במניעת התקפים של אפילפסיה ועוויתות שרירים.
קלונקס נלקח באמצעות בליעה (כדור) ותחילת השפעתו היא כ-30 דקות עד שעה לאחר הבליעה. משך ההשפעה הוא בין 6 ל-12 שעות.
טיפול בקלונקס לנדודי שינה
תרופה מעודדת שינה
יש מספר סוגי תרופות אשר נרשמות עבור אנשים עם הפרעות שינה, אך לא פותחו במקור עבור הפרעות אלו. משפחת הבנזודיאזפינים נמנית עם הנפוצים שבהם מאחר וקבוצה זו מעודדת שינה.
טיפול מחוץ להתוויה
הקלונקס, שכאמור נמנה על משפחה זו, לא אושר על ידי ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) למטרת טיפול באינסומניה (נדודי שינה). לכן רופאים רושמים את הטיפול בקלונקס מחוץ להתוויות שנקבעו להם.
תופעת לוואי מועילה
הבנזודיאזפינים נרשמים באופן רשמי להפרעות חרדה, כאשר הקלונקס נרשם כחלק מהטיפול להתקפים שקשורים לאפילפסיה. באופן פרדוקסלי, הסיבה לשימוש בקלונקס לנדודי שינה היא דווקא תופעת הלוואי שלו – הרגשת נמנום.
תופעות לוואי
בטווח הקצר
תופעות לוואי של קלונקס עלולות לכלול: פגיעה בקואורדינציה, הרגשת נמנום, סחרחורות, הפרעות בדיבור, רוגז, עצירות או שלשול, הרגשת בחילה, דיכאון, מיגרנה, קושי במתן שתן, צמרמורת, כאבי בטן, נטייה לשכוח דברים, הפרעות שינה, נשירות שיער ועוד.
אצל מרבית המטופלים יפחתו תופעות הלוואי הללו לאחר ימים ספורים.
בטווח הארוך
תופעות לוואי בשימוש ארוך טווח עלולות להיות עמידות לקלונקס, תלות, וסימפטומים הקשורים להפסקת הקלונקס בבת אחת (גמילה). התלות מתרחשת אצל כשליש מהמטופלים שנוטלים קלונקס ליותר מחודש.
אצל אנשים שסובלים מדיכאון, נטילת קלונקס עלולה להגביר את סכנת ההתאבדות. שימוש במהלך הריון עלול לפגוע בעובר.
לחצו לצפייה בשאלות
ותשובות מומחים על – קלונקס
קלונקס בהריון
ככלל מומלץ שלא לקחת קלונקס בהריון. עם זאת, שימוש בקלונקס במהלך הריון נעשה רק במידה והתועלת עולה על הסיכון לעובר.
תינוק שנולד לאם שלקחה קלונקס בהריון עלול להיות בסיכון לפתח תסמיני גמילה. היו דיווחים על קשיי נשימה והאכלה והיפותרמיה אצל ילדים שנולדו לאימהות שלקחו בנזודיאזפינים (קלונקס) במהלך ההיריון.
הגיבו