הפרעות שינה נדירות
סקירה מקיפה של תופעות שינה חריגות ומוזרות בילדים ובמבוגרים.
הפרעות שינה מקיפות מגוון רחב של מצבים המשפיעים על האיכות, התזמון ומשך זמן השינה, וגורמות למצוקה או פגיעה משמעותית בתחומי תפקוד חברתיים, לימודיים, תעסוקתיים ואחרים.
חלק ניכר מהפרעות השינה השכיחות, ובהן נדודי שינה ודום נשימה בשינה (אפניאה), מוכרות לאנשים רבים. עם זאת, קיימת תת-קבוצה של הפרעות שינה נדירות, שיכולות להופיע בילדים, מתבגרים ומבוגרים.
הפרעות שינה אלו, מציבות אתגרים ייחודיים, מבחינת יכולת האבחון והתמודדות עימן. בשל נדירותן, הן פחות מוכרות לציבור הרחב ולעיתים אף לרופאים, מה שעלול להוביל לאבחון שגוי.
במאמר זה נתעמק בכמה מהפרעות השינה הנדירות הללו, ונספק מידע חשוב לגבי הסימפטומים, הגורמים, הסטטיסטיקה ואפשרויות הטיפול בהן.
תסמונת קליין-לוין (KLS)
סקירה כללית
תסמונת קליין-לוין (KLS), הידועה גם בשם "תסמונת היפהפייה הנרדמת", היא הפרעת שינה נדירה המאופיינת באפיזודות חוזרות של היפרסומניה (שינה מופרזת), יחד עם הפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות.
חולי KLS יכולים לישון באופן מצטבר עד 20 שעות ביממה, באפיזודות שיכולות להתפרץ פעם עד מספר פעמים בשנה, ולהימשך מספר ימים עד מספר שבועות.
תסמינים
התסמין העיקרי של KLS הוא היפרסומניה, אך לעתים קרובות נצפים גם פגיעה קוגניטיבית, שינוי בתפיסה, הפרעות אכילה (בשלושה רבעים מהחולים יש התקפי בולמיה), והתנהגויות חריגות כמו עצבנות או אדישות. אנשים מסוימים עשויים גם להפגין היפר-סקסואליות.
גורמים ידועים
הסיבה המדויקת ל-KLS אינה ידועה, אך חוקרים סבורים שהיא קשורה להפרעות בהיפותלמוס ובתלמוס, שהם אזורים במוח המווסתים את השינה והתיאבון. יתכן שיש גם קשר לנטייה גנטית או לאירועי טריגר, כגון זיהומים או מתח נפשי.
סטטיסטיקה
KLS נחשבת נדירה ביותר, ומשפיעה על 1 עד 5 אנשים למיליון [1]. התסמונת שכיחה יותר אצל גברים ומתחיל בדרך כלל בגיל ההתבגרות.
טיפולים
אין תרופה ל-KLS, והטיפול מתמקד בניהול התסמינים. ניתן להשתמש בחומרים ממריצים כדי להילחם בהיפרסומניה, ובתרופות מייצבות או אנטי-פסיכוטיות כדי לסייע בשליטה בתסמינים התנהגותיים. כמו כן חשוב לתת טיפול תומך.
מחקרים מדעיים
מחקר [2] שפורסם בכתב העת Annals of Neurology הדגיש את התפקוד הלקוי של ההיפותלמוס בחולי KLS, והציע יעדים פוטנציאליים להתערבות טיפולית (Arnulf et al., 2008). מחקר [3] משמעותי נוסף מצא אפשרות של קשר גנטי, תוך זיהוי חריגות בכרומוזומים מסוימים הקשורים להפרעה (Lecendreux et al., 2016).
נרקולפסיה סוג 2
סקירה כללית
נרקולפסיה סוג 2, אשר נבדלת מהמקבילה המוכרת יותר שלה – נרקולפסיה סוג 1, היא הפרעת שינה כרונית המאופיינת בנמנום קשה בשעות היום והתקפי שינה פתאומיים, ללא קטפלקסיה (אובדן פתאומי וזמני של טונוס השרירים הנגרם על ידי רגשות חזקים) הנצפית בסוג 1.
מצב זה משפיע באופן משמעותי על הפעילות היומיומית, ומקשה על הסובלים לשמור על חיי עבודה, בית ספר או חברה תקינים.
תסמינים
אנשים עם נרקולפסיה מסוג 2 חווים ישנוניות מוגזמת בשעות היום, זקוקים לתנומות יום ספונטניות שלעתים אינן מרעננות והפרעות בשנת הלילה. שלא כמו נרקולפסיה סוג 1, אין קטפלקסיה.
תסמינים נוספים יכולים לכלול שיתוק שינה (חוסר יכולת זמני לזוז או לדבר בזמן ההירדמות או עם היקיצה משנה) והזיות היפנוגיות (חוויות ממשיות, דמויות חלום, המתרחשות בזמן המעבר מעירות לשינה).
גורמים
הסיבה המדויקת לנרקולפסיה מסוג 2 אינה ידועה, אך סבורים שהיא כרוכה בשילוב של רגישות גנטית וגורמים סביבתיים. שלא כמו נרקולפסיה מסוג 1, אין קשר ידוע לאובדן של נוירונים המייצרים אורקסינים (hypocretins) במוח. אורקסין הוא הורמון נוירו-פפטידי המווסת את הערנות ואת שנת REM.
סטטיסטיקה
השכיחות של נרקולפסיה מסוג 2 נמוכה בהשוואה לטיפוס 1, ועל פי נתונים סטטיסטיים עומדת על 65.4 מקרים לכל 100,000 איש [4]. ההפרעה יכולה להופיע לראשונה בכל גיל, אבל מתחילה בדרך כלל בתחילת גיל ההתבגרות.
טיפולים
הטיפול בנרקולפסיה מסוג 2 מתמקד בניהול הסימפטומים. לעתים קרובות נעשה שימוש בתרופות ממריצות, כגון מודפיניל (שם מסחרי: פרוביג'יל) , כדי להילחם בישנוניות קשה בשעות היום.
לטיפול בסימפטומים של הפרעה בשנת הלילה, שיתוק שינה והזיות היפנוגיות, נעשה שימוש בתרופות נוגדות דיכאון. כמו כן, מומלץ לבצע שינויים באורח החיים, הכוללים לוחות זמנים קבועים של שינה, תנומות יום קצרות והימנעות מקפאין ואלכוהול.
מחקרים מדעיים
מחקר [5] השוואתי בחולי נרקולפסיה שפורסם בכתב העתBrain הצביע על ההבדלים הקליניים והתגובות הטיפוליות בין נרקולפסיה סוג 1 וסוג 2, תוך הדגשת הצורך בגישות מותאמות לניהול ההפרעה (Pizza et al., 2013).
מחקר [6] נוסף בכתב עת לחקר השינה דנו בחשיבות האבחנה המדויקת והפוטנציאל לסיווג שגוי, תוך הדגשה נוספת של מורכבות הטיפול (Dauvilliers et al., 2007).
חוסר שינה תורשתי קטלני (FFI)
סקירה כללית
חוסר שינה תורשתי קטלני (FFI) הוא מחלה תורשתית (גנטית) נדירה, שנגרמת כתוצאה מנוכחות פריון. היא פוגעת במוח, ומאופיינת בנדודי שינה משמעותיים, המובילים להידרדרות פיזית ונפשית קשים ובסופו של דבר למוות.
פריונים הם חלבונים מקופלים פגומים, היכולים לגרום לקיפול לא תקין של חלבונים נורמליים במוח, וכתוצאה מכך לנזק מוחי. FFI נגרם על ידי מוטציה בגן PRNP, המקודד לחלבון פריון. הפרעה היא דוגמה בולטת לאופן שבו מוטציות גנטיות עלולות להשפיע באופן נרחב על השינה והתפקוד הנוירולוגי.
תסמינים
התסמינים הראשוניים של FFI כוללים לרוב נדודי שינה, ואחריהם התקפי פאניקה, פרנויה, הזיות וירידה מהירה במשקל. ככל שהמחלה מתקדמת, הפרעות השינה מחריפות, מופיע חוסר תפקוד מוטורי (למשל נוקשות שרירים וקשיי תנועה), ובסופו של דבר, חוסר יכולת מוחלטת לישון.
השלבים האחרונים מתבטאים בירידה קוגניטיבית משמעותית, חוסר תגובה ובסופו של דבר מוות.
גורמים
FFI נגרם כאמור בשל מוטציה ספציפית בגן PRNP. מוטציה גנטית זו מובילה לייצור חלבון פריון לא תקין, המצטבר במוח וגורם למוות עצבי. המחלה עוברת בתורשה בדפוס אוטוזומלי דומיננטי, כלומר מספיקה מוטציה באחד משני העותקים של הגן כדי לגרום להפרעה.
סטטיסטיקה
FFI נדיר ביותר וההערכות [7] הן שיש ברחבי העולם כ- 50 משפחות בלבד שנושאות את המוטציה. אולם קשה לקבוע שיעורי שכיחות מדויקים. המחלה מתבטאת בדרך כלל באמצע החיים, בגיל ממוצע 50, אך הופעתה יכולה לנוע מגיל 20 ועד גילאי ה-60.
טיפולים
נכון לעכשיו, אין תרופה ל-FFI, והטיפול הוא בעיקר סימפטומטי ופליאטיבי (תומך). המאמצים מתמקדים בשיפור השינה ובניהול התסמינים. תרופות הרגעה וכדורי שינה בדרך כלל אינם יעילים ואף עלולים להחמיר את התסמינים.
טיפולים ניסיוניים, לרבות שימוש בתרופות שעשויות לעכב את שכפול הפריון או להגן על תאים עצביים, נמצאים בבדיקה. הטיפול התומך, כולל סיוע בתזונה והידרציה, ויש לו חשיבות במהלך התקדמות המחלה.
מחקרים מדעיים
המחקרים על FFI מספקים תובנות לגבי תפקידם של פריונים במחלות נוירודגנרטיביות ומנגנוני ויסות השינה. מחקר [8] שפורסם בכתב העת לרפואה של ניו אינגלנד התווה את הבסיס הגנטי של FFI והשלכותיו על הבנת מחלות פריון (2003 Montagna, Pasquale, et al.,).
מחקר [9] קריטי נוסף בחן את הגישות הטיפוליות הפוטנציאליות המכוונות למחלות פריון, ומציע תקווה לטיפולים עתידיים (2009 Jackson, Walker S. et al.,).
הפרעת התנהגות בשנת REM
סקירה כללית
הפרעת התנהגות בשנת REM המכונה בקיצור RBD ( REM sleep Behavior Disorder), היא הפרעת שינה נדירה המתאפיינת בהתנהגויות חריגות במהלך שלב ה-REM (תנועות עיניים מהירות) של השינה, כאשר מופיעים בדרך כלל חלומות.
בשנת REM תקינה, שרירי הגפיים משותקים. אולם אצל אנשים עם RBD, קיים ליקוי במנגנון בטיחותי זה והתוצאה שהם מממשים פיזית את החלומות שלהם, שלעתים קרובות הם ריאליסטיים, עזים ועלולים אף להיות אלימים. מצב זה מהווה סיכון לפציעה אצל האדם הסובל מ- RBD ולבן או בת זוגו למיטה.
תסמינים
סימן ההיכר של RBD הוא התנהגויות המבטאות את תוכן החלום, כגון דיבורים, צעקות, חבטות, בעיטות ואף קפיצה מהמיטה. אפיזודות אלו עלולים להוביל לפציעות. בנוסף עלולים החולים לסבול גם המפרעות שינה, כולל קושי לשמור על רצף שינה וישנוניות קשה במהלך שעות היום.
גורמים
RBD קשור לעתים קרובות להפרעות נוירודגנרטיביות, כגון מחלת פרקינסון, ניוון רב מערכתי (MSA) או דמנציה של גופיפי לוי (Lewy body dementia), מה שמצביע על קשר בין המחלה ובין חריגות באזורים בגזע המוח המווסתים את שנת REM.
במקרים מסוימים, RBD מקדים, במספר שנים, את ההתפתחות של מחלות ניווניות אלו.
סטטיסטיקה
RBD הוא נדיר יחסית, עם שכיחות של 0.5% עד 1.5% באוכלוסייה הכללית ו-2% באוכלוסייה מבוגרת. הוא שכיח יותר בקרב גברים. ההפרעה לרוב אינה מאובחנת או מאובחנת בטעות, מה שהופך את האפשרות לקבל נתונים סטטיסטיים מדויקים למאתגרת.
טיפולים
הטיפול ב-RBD נועד למנוע פציעה ולשפר את איכות השינה. מלטונין וקלונזפאם (ריווטריל, קלונקס) הן התרופות הנפוצות ביותר להפחתת התסמינים. כמו כן חיוני להקפיד על סביבת שינה בטוחה, נקייה מחפצים חדים ועם אמצעים למניעת נפילות.
טיפול במצבים נוירודגנרטיביים בסיסיים יכול לסייע בנוסף בניהול תסמיני RBD.
מחקרים מדעיים
מחקר [10] המהווה ציון דרך שפורסם ב- Sleep medicine סקר את המאפיינים הקליניים, הפתופיזיולוגיה (השתלשלות האירועים שהובילה לשיבוש) והטיפול ב-RBD, תוך שימת דגש על הפוטנציאל שלו כסמן מוקדם למחלות נוירודגנרטיביות (Schenck et al., 2013).
מחקר [11] נוסף בכתב העת sleep research הדגיש את היעילות של מלטונין בטיפול ב-RBD, המהווה חלופה בטוחה יותר לקלונאזפאם עבור חלק מהחולים (Kunz and Mahlberg, 2010).
תסמונת הראש המתפוצץ (EHS)
סקירה כללית
תסמונת הראש המתפוצץ (Exploding Head Syndrome, ובקיצור EHS), היא הפרעת שינה נדירה המאופיינת בשמיעה של רעשים חזקים, שאינם אמיתיים, כגון פיצוץ או קול התרסקות, המתרחשת אצל החולה לפני הירדמות או יקיצה משינה.
למרות השם המדאיג, EHS אינו כואב ואינו מהווה סיכון בריאותי ישיר. הסיבה המדויקת נותרה לא ידועה, והיא נושא למחקר וסקרנות מדעית בקהילת מדעי השינה.
תסמינים
אנשים עם EHS מתארים שהם חווים רעש פתאומי וחזק שנראה שמקורו מתוך הראש, לעתים קרובות הם משווים אותו לפיצוץ, ירי או מצלתיים. הזיות שמיעה (הזיות אודיטוריות) אלו הן בדרך כלל מופיעות לפרק זמן קצר של מספר שניות ופעמים רבות מלוות בתחושת פחד או מצוקה.
בניגוד להפרעות שינה אחרות, EHS אינו מוביל לנזק פיזי, ואינו משפיע באופן משמעותי על בריאותו של הסובל.
גורמים
הסיבה המדויקת ל-EHS אינה מובנת היטב, אך משערים שהיא נובעת מפרץ פעילות עצבית פתאומית, באזורי המוח האחראים על עיבוד קול. תופעה זו עשויה להיות קשורה להתקפים קלים המשפיעים על האונה הטמפורלית או לחוסר תפקוד בתאי עצב השמיעה במוח.
מתח ועייפות נחשבים גם לתורמים פוטנציאליים להתרחשות של אפיזודות EHS.
סטטיסטיקה
תסמונת ראש מתפוצץ נחשבת נדירה, אך קשה לקבוע את השכיחות המדויקת שלה בגלל תת דיווח וחוסר מודעות. מחקרים מראים שההפרעה עשויה להיות נפוץ יותר ממה שחשבו בתחילה, כאשר ההערכות גורסות שכ-10% מהאוכלוסיה יסבלו מההפרעה.
התופעה מופיעה יות בקרב נשים ואנשים בגיל גבוה. עם דרגות שונות של חומרה ותדירות.
טיפולים
אין טיפול ספציפי ל-EHS, מכיוון שהוא נחשב כלא מזיק. עם זאת, בדיקות מקיפות ואבחון מסודר חשובות כדי להשרות ביטחון בחולה. ההבנה כי ההפרעה אינה קשורה למצב רפואי חמור, יכולות לעזור להקל על החרדה.
עבור אנשים החווים מצוקה או הפרעות שינה, הטיפול עשוי להתמקד בטכניקות להפחתת מתח, שיפור היגיינת שינה, או, במקרים מסוימים, תרופות כדי לסייע בשינה ו/או לנהל חרדה.
מחקרים מדעיים
המחקרים על EHS מוגבלים יחסית, אך מחקר [12] שפורסם בכתב העת sleep research סיפק את אחד התיאורים המפורטים הראשונים של ההפרעה, והציע תובנות לגבי הסימפטומים והמנגנונים האפשריים שלה (Sharpless et al., 2014).
במאמר [13] נוסף ב- Neurotherapeutics דנו בקטגוריה הרחבה יותר של פאראסומניות, כולל EHS, והדגישו את הצורך במודעות והבנה רבה יותר של מצבים אלה (Thorpy et al., 2015).
תסמונת מחזור עירות-שינה שונה מ-24 שעות
סקירה כללית
תסמונת מחזור עירות-שינה שונה מ-24 שעות (בלעז: Non-24-hour sleep-wake syndrome ובקיצור N24) היא הפרעת שינה נדירה בקצב הצירקדי, המשפיעה בעיקר על אנשים עיוורים לחלוטין.
מצב זה מתרחש כאשר שעון הגוף הפנימי של אדם אינו מסתנכרן עם מחזור היום-לילה של 24 שעות, מה שמוביל לעיכובים מתקדמים בהתחלת השינה ובזמני היקיצה. לאורך זמן, חוסר התאמה זה עלול לגרום להפרעות משמעותיות בחיי היומיום.
תסמינים
סימן ההיכר של N24 הוא שינוי הדרגתי בדפוסי השינה, כאשר אנשים מגלים שהם לא מסוגלים להירדם עד שעות מאוחרות מאוד בלילה ונאבקים להתעורר בזמן המקובל מבחינה חברתית. השינוי הזה נמשך עד שזמני השינה חוזרים בסופו של דבר לדפוס טיפוסי יותר, רק כדי להתחיל להיסחף שוב.
התסמינים כוללים גם ישנוניות יתר בשעות היום, קשיי ריכוז ופגיעה בתפקוד החברתי והתעסוקתי.
גורמים
N24 נגרמת לרוב בשל חוסר יכולת לראות אותות של אור, מצב שמשבש את הקצב הצירקדי היומי של 24 שעות. האור פועל כרמז העיקרי לסנכרון השעונים הפנימיים שלנו. ללא רמזים קלים אלה, אנשים הסובלים מהתסמונת חווים קצב צירקדי ללא שליטה, הנמשך בדרך כלל יותר מ-24 שעות, ומוביל להפרעה.
סטטיסטיקה
על פי הדיווחים הקיימים, N24 מופיעה בקרב 50% עד 70% מהאנשים שהם עיוורים לחלוטין, אם כי היא יכולה להתרחש, לעתים רחוקות, גם אצל אנשים רואים. השכיחות המדויקת באוכלוסיית הרואים אינה מתועדת היטב, עובדה שמשקפת את נדירותה הכללית של ההפרעה.
טיפולים
הטיפול ב- N24 נועד לסנכרן את השעון הפנימי של הפרט עם הסביבה החיצונית ולווסת את מחזור השינה-ערות. עבור אנשים עם עיוורון מוחלט, משתמשים לעתים קרובות במלטונין או באגוניסטים של מלטונין כמו טסימלטון (tasimelteon), שאושר על ידי ה-FDA במיוחד עבור N24 באנשים עיוורים.
בנוסף יכולים להועיל, הקפדה על נוהלי היגיינת שינה ובמקרים מסוימים גם טיפול באור (לאנשים רואים).
מחקרים מדעיים
ניסוי קליני [14] מרכזי שפורסם ב-Lancet הוכיח את היעילות של התרופה טסימלטון בטיפול בהפרעת שינה-ערות שאינה 24 שעות באנשים עיוורים לחלוטין (Lockley et al., 2015). מחקר זה הדגיש את יכולתה של התרופה לשפר באופן משמעותי את דפוסי השינה והערות, ומציע תקווה למי שנפגע ממצב מאתגר זה.
ביבליוגרפיה
1. Shah F, Gupta V. Kleine-Levin Syndrome (KLS) [Updated 2023 Aug 8]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available
2. Arnulf, Isabelle, et al. "Kleine–Levin syndrome: a systematic study of 108 patients." Annals of Neurology: Official Journal of the American Neurological Association and the Child Neurology Society 63.4 (2008): 482-493.
3. Lecendreux, M., Lavault, S., Lopez, R., Inocente, C. O., Konofal, E., Cortese, S., … & Dauvilliers, Y. (2016). Kleine-Levin syndrome in 120 patients: Differential diagnosis and long episodes. Annals of Neurology, 79(3), 437-448.
4. Slowik JM, Collen JF, Yow AG. Narcolepsy. [Updated 2023 Jun 12]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available from:
5. Pizza, Fabio, et al. "Clinical and polysomnographic course of childhood narcolepsy with cataplexy." Brain 136.12 (2013): 3787-3795.
6. Dauvilliers, Yves, Isabelle Arnulf, and Emmanuel Mignot. "Narcolepsy with cataplexy." The Lancet 369.9560 (2007): 499-511.
7. Khan Z, Bollu PC. Fatal Familial Insomnia. [Updated 2023 Feb 13]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available from:
8. Montagna, P., Gambetti, P., Cortelli, P., Lugaresi, E. (2003). Familial and sporadic fatal insomnia. The Lancet Neurology, 2(3), 167-176.
9. Jackson, W.S., Borkowski, A.W., Watson, N.E., King, O.D., Faas, H., Jasanoff, A., Lindquist, S. (2009). Spontaneous generation of prion infectivity in fatal familial insomnia knockin mice. Neuron, 63(4), 438-450.
10. Schenck, Carlos H., Bradley F. Boeve, and Mark W. Mahowald. "Delayed emergence of a parkinsonian disorder or dementia in 81% of older men initially diagnosed with idiopathic rapid eye movement sleep behavior disorder: a 16-year update on a previously reported series." Sleep medicine 14.8 (2013): 744-748.
11. Kunz, Dieter, and Richard Mahlberg. "A two‐part, double‐blind, placebo‐controlled trial of exogenous melatonin in REM sleep behaviour disorder." Journal of sleep research 19.4 (2010): 591-596.
12. Sharpless, Brian A. "Exploding head syndrome is common in college students." Journal of sleep research 24.4 (2015): 447-449.
13. Thorpy, Michael J. "Classification of sleep disorders." Neurotherapeutics 9.4 (2012): 687-701.
14. Lockley, Steven W., et al. "Tasimelteon for non-24-hour sleep–wake disorder in totally blind people (SET and RESET): two multicentre, randomised, double-masked, placebo-controlled phase 3 trials." The Lancet 386.10005 (2015): 1754-1764.
הפרעות שינה נדירות
סקירה מקיפה של תופעות שינה חריגות ומוזרות בילדים ובמבוגרים.
הפרעות שינה מקיפות מגוון רחב של מצבים המשפיעים על האיכות, התזמון ומשך זמן השינה, וגורמות למצוקה או פגיעה משמעותית בתחומי תפקוד חברתיים, לימודיים, תעסוקתיים ואחרים.
חלק ניכר מהפרעות השינה השכיחות, ובהן נדודי שינה ודום נשימה בשינה (אפניאה), מוכרות לאנשים רבים. עם זאת, קיימת תת-קבוצה של הפרעות שינה נדירות, שיכולות להופיע בילדים, מתבגרים ומבוגרים.
הפרעות שינה אלו, מציבות אתגרים ייחודיים, מבחינת יכולת האבחון והתמודדות עימן. בשל נדירותן, הן פחות מוכרות לציבור הרחב ולעיתים אף לרופאים, מה שעלול להוביל לאבחון שגוי.
במאמר זה נתעמק בכמה מהפרעות השינה הנדירות הללו, ונספק מידע חשוב לגבי הסימפטומים, הגורמים, הסטטיסטיקה ואפשרויות הטיפול בהן.
תסמונת קליין-לוין (KLS)
סקירה כללית
תסמונת קליין-לוין (KLS), הידועה גם בשם "תסמונת היפהפייה הנרדמת", היא הפרעת שינה נדירה המאופיינת באפיזודות חוזרות של היפרסומניה (שינה מופרזת), יחד עם הפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות.
חולי KLS יכולים לישון באופן מצטבר עד 20 שעות ביממה, באפיזודות שיכולות להתפרץ פעם עד מספר פעמים בשנה, ולהימשך מספר ימים עד מספר שבועות.
תסמינים
התסמין העיקרי של KLS הוא היפרסומניה, אך לעתים קרובות נצפים גם פגיעה קוגניטיבית, שינוי בתפיסה, הפרעות אכילה (בשלושה רבעים מהחולים יש התקפי בולמיה), והתנהגויות חריגות כמו עצבנות או אדישות. אנשים מסוימים עשויים גם להפגין היפר-סקסואליות.
גורמים ידועים
הסיבה המדויקת ל-KLS אינה ידועה, אך חוקרים סבורים שהיא קשורה להפרעות בהיפותלמוס ובתלמוס, שהם אזורים במוח המווסתים את השינה והתיאבון. יתכן שיש גם קשר לנטייה גנטית או לאירועי טריגר, כגון זיהומים או מתח נפשי.
סטטיסטיקה
KLS נחשבת נדירה ביותר, ומשפיעה על 1 עד 5 אנשים למיליון [1]. התסמונת שכיחה יותר אצל גברים ומתחיל בדרך כלל בגיל ההתבגרות.
טיפולים
אין תרופה ל-KLS, והטיפול מתמקד בניהול התסמינים. ניתן להשתמש בחומרים ממריצים כדי להילחם בהיפרסומניה, ובתרופות מייצבות או אנטי-פסיכוטיות כדי לסייע בשליטה בתסמינים התנהגותיים. כמו כן חשוב לתת טיפול תומך.
מחקרים מדעיים
מחקר [2] שפורסם בכתב העת Annals of Neurology הדגיש את התפקוד הלקוי של ההיפותלמוס בחולי KLS, והציע יעדים פוטנציאליים להתערבות טיפולית (Arnulf et al., 2008). מחקר [3] משמעותי נוסף מצא אפשרות של קשר גנטי, תוך זיהוי חריגות בכרומוזומים מסוימים הקשורים להפרעה (Lecendreux et al., 2016).
נרקולפסיה סוג 2
סקירה כללית
נרקולפסיה סוג 2, אשר נבדלת מהמקבילה המוכרת יותר שלה – נרקולפסיה סוג 1, היא הפרעת שינה כרונית המאופיינת בנמנום קשה בשעות היום והתקפי שינה פתאומיים, ללא קטפלקסיה (אובדן פתאומי וזמני של טונוס השרירים הנגרם על ידי רגשות חזקים) הנצפית בסוג 1.
מצב זה משפיע באופן משמעותי על הפעילות היומיומית, ומקשה על הסובלים לשמור על חיי עבודה, בית ספר או חברה תקינים.
תסמינים
אנשים עם נרקולפסיה מסוג 2 חווים ישנוניות מוגזמת בשעות היום, זקוקים לתנומות יום ספונטניות שלעתים אינן מרעננות והפרעות בשנת הלילה. שלא כמו נרקולפסיה סוג 1, אין קטפלקסיה.
תסמינים נוספים יכולים לכלול שיתוק שינה (חוסר יכולת זמני לזוז או לדבר בזמן ההירדמות או עם היקיצה משנה) והזיות היפנוגיות (חוויות ממשיות, דמויות חלום, המתרחשות בזמן המעבר מעירות לשינה).
גורמים
הסיבה המדויקת לנרקולפסיה מסוג 2 אינה ידועה, אך סבורים שהיא כרוכה בשילוב של רגישות גנטית וגורמים סביבתיים. שלא כמו נרקולפסיה מסוג 1, אין קשר ידוע לאובדן של נוירונים המייצרים אורקסינים (hypocretins) במוח. אורקסין הוא הורמון נוירו-פפטידי המווסת את הערנות ואת שנת REM.
סטטיסטיקה
השכיחות של נרקולפסיה מסוג 2 נמוכה בהשוואה לטיפוס 1, ועל פי נתונים סטטיסטיים עומדת על 65.4 מקרים לכל 100,000 איש [4]. ההפרעה יכולה להופיע לראשונה בכל גיל, אבל מתחילה בדרך כלל בתחילת גיל ההתבגרות.
טיפולים
הטיפול בנרקולפסיה מסוג 2 מתמקד בניהול הסימפטומים. לעתים קרובות נעשה שימוש בתרופות ממריצות, כגון מודפיניל (שם מסחרי: פרוביג'יל) , כדי להילחם בישנוניות קשה בשעות היום.
לטיפול בסימפטומים של הפרעה בשנת הלילה, שיתוק שינה והזיות היפנוגיות, נעשה שימוש בתרופות נוגדות דיכאון. כמו כן, מומלץ לבצע שינויים באורח החיים, הכוללים לוחות זמנים קבועים של שינה, תנומות יום קצרות והימנעות מקפאין ואלכוהול.
מחקרים מדעיים
מחקר [5] השוואתי בחולי נרקולפסיה שפורסם בכתב העתBrain הצביע על ההבדלים הקליניים והתגובות הטיפוליות בין נרקולפסיה סוג 1 וסוג 2, תוך הדגשת הצורך בגישות מותאמות לניהול ההפרעה (Pizza et al., 2013).
מחקר [6] נוסף בכתב עת לחקר השינה דנו בחשיבות האבחנה המדויקת והפוטנציאל לסיווג שגוי, תוך הדגשה נוספת של מורכבות הטיפול (Dauvilliers et al., 2007).
חוסר שינה תורשתי קטלני (FFI)
סקירה כללית
חוסר שינה תורשתי קטלני (FFI) הוא מחלה תורשתית (גנטית) נדירה, שנגרמת כתוצאה מנוכחות פריון. היא פוגעת במוח, ומאופיינת בנדודי שינה משמעותיים, המובילים להידרדרות פיזית ונפשית קשים ובסופו של דבר למוות.
פריונים הם חלבונים מקופלים פגומים, היכולים לגרום לקיפול לא תקין של חלבונים נורמליים במוח, וכתוצאה מכך לנזק מוחי. FFI נגרם על ידי מוטציה בגן PRNP, המקודד לחלבון פריון. הפרעה היא דוגמה בולטת לאופן שבו מוטציות גנטיות עלולות להשפיע באופן נרחב על השינה והתפקוד הנוירולוגי.
תסמינים
התסמינים הראשוניים של FFI כוללים לרוב נדודי שינה, ואחריהם התקפי פאניקה, פרנויה, הזיות וירידה מהירה במשקל. ככל שהמחלה מתקדמת, הפרעות השינה מחריפות, מופיע חוסר תפקוד מוטורי (למשל נוקשות שרירים וקשיי תנועה), ובסופו של דבר, חוסר יכולת מוחלטת לישון.
השלבים האחרונים מתבטאים בירידה קוגניטיבית משמעותית, חוסר תגובה ובסופו של דבר מוות.
גורמים
FFI נגרם כאמור בשל מוטציה ספציפית בגן PRNP. מוטציה גנטית זו מובילה לייצור חלבון פריון לא תקין, המצטבר במוח וגורם למוות עצבי. המחלה עוברת בתורשה בדפוס אוטוזומלי דומיננטי, כלומר מספיקה מוטציה באחד משני העותקים של הגן כדי לגרום להפרעה.
סטטיסטיקה
FFI נדיר ביותר וההערכות [7] הן שיש ברחבי העולם כ- 50 משפחות בלבד שנושאות את המוטציה. אולם קשה לקבוע שיעורי שכיחות מדויקים. המחלה מתבטאת בדרך כלל באמצע החיים, בגיל ממוצע 50, אך הופעתה יכולה לנוע מגיל 20 ועד גילאי ה-60.
טיפולים
נכון לעכשיו, אין תרופה ל-FFI, והטיפול הוא בעיקר סימפטומטי ופליאטיבי (תומך). המאמצים מתמקדים בשיפור השינה ובניהול התסמינים. תרופות הרגעה וכדורי שינה בדרך כלל אינם יעילים ואף עלולים להחמיר את התסמינים.
טיפולים ניסיוניים, לרבות שימוש בתרופות שעשויות לעכב את שכפול הפריון או להגן על תאים עצביים, נמצאים בבדיקה. הטיפול התומך, כולל סיוע בתזונה והידרציה, ויש לו חשיבות במהלך התקדמות המחלה.
מחקרים מדעיים
המחקרים על FFI מספקים תובנות לגבי תפקידם של פריונים במחלות נוירודגנרטיביות ומנגנוני ויסות השינה. מחקר [8] שפורסם בכתב העת לרפואה של ניו אינגלנד התווה את הבסיס הגנטי של FFI והשלכותיו על הבנת מחלות פריון (2003 Montagna, Pasquale, et al.,).
מחקר [9] קריטי נוסף בחן את הגישות הטיפוליות הפוטנציאליות המכוונות למחלות פריון, ומציע תקווה לטיפולים עתידיים (2009 Jackson, Walker S. et al.,).
הפרעת התנהגות בשנת REM
סקירה כללית
הפרעת התנהגות בשנת REM המכונה בקיצור RBD ( REM sleep Behavior Disorder), היא הפרעת שינה נדירה המתאפיינת בהתנהגויות חריגות במהלך שלב ה-REM (תנועות עיניים מהירות) של השינה, כאשר מופיעים בדרך כלל חלומות.
בשנת REM תקינה, שרירי הגפיים משותקים. אולם אצל אנשים עם RBD, קיים ליקוי במנגנון בטיחותי זה והתוצאה שהם מממשים פיזית את החלומות שלהם, שלעתים קרובות הם ריאליסטיים, עזים ועלולים אף להיות אלימים. מצב זה מהווה סיכון לפציעה אצל האדם הסובל מ- RBD ולבן או בת זוגו למיטה.
תסמינים
סימן ההיכר של RBD הוא התנהגויות המבטאות את תוכן החלום, כגון דיבורים, צעקות, חבטות, בעיטות ואף קפיצה מהמיטה. אפיזודות אלו עלולים להוביל לפציעות. בנוסף עלולים החולים לסבול גם המפרעות שינה, כולל קושי לשמור על רצף שינה וישנוניות קשה במהלך שעות היום.
גורמים
RBD קשור לעתים קרובות להפרעות נוירודגנרטיביות, כגון מחלת פרקינסון, ניוון רב מערכתי (MSA) או דמנציה של גופיפי לוי (Lewy body dementia), מה שמצביע על קשר בין המחלה ובין חריגות באזורים בגזע המוח המווסתים את שנת REM.
במקרים מסוימים, RBD מקדים, במספר שנים, את ההתפתחות של מחלות ניווניות אלו.
סטטיסטיקה
RBD הוא נדיר יחסית, עם שכיחות של 0.5% עד 1.5% באוכלוסייה הכללית ו-2% באוכלוסייה מבוגרת. הוא שכיח יותר בקרב גברים. ההפרעה לרוב אינה מאובחנת או מאובחנת בטעות, מה שהופך את האפשרות לקבל נתונים סטטיסטיים מדויקים למאתגרת.
טיפולים
הטיפול ב-RBD נועד למנוע פציעה ולשפר את איכות השינה. מלטונין וקלונזפאם (ריווטריל, קלונקס) הן התרופות הנפוצות ביותר להפחתת התסמינים. כמו כן חיוני להקפיד על סביבת שינה בטוחה, נקייה מחפצים חדים ועם אמצעים למניעת נפילות.
טיפול במצבים נוירודגנרטיביים בסיסיים יכול לסייע בנוסף בניהול תסמיני RBD.
מחקרים מדעיים
מחקר [10] המהווה ציון דרך שפורסם ב- Sleep medicine סקר את המאפיינים הקליניים, הפתופיזיולוגיה (השתלשלות האירועים שהובילה לשיבוש) והטיפול ב-RBD, תוך שימת דגש על הפוטנציאל שלו כסמן מוקדם למחלות נוירודגנרטיביות (Schenck et al., 2013).
מחקר [11] נוסף בכתב העת sleep research הדגיש את היעילות של מלטונין בטיפול ב-RBD, המהווה חלופה בטוחה יותר לקלונאזפאם עבור חלק מהחולים (Kunz and Mahlberg, 2010).
תסמונת הראש המתפוצץ (EHS)
סקירה כללית
תסמונת הראש המתפוצץ (Exploding Head Syndrome, ובקיצור EHS), היא הפרעת שינה נדירה המאופיינת בשמיעה של רעשים חזקים, שאינם אמיתיים, כגון פיצוץ או קול התרסקות, המתרחשת אצל החולה לפני הירדמות או יקיצה משינה.
למרות השם המדאיג, EHS אינו כואב ואינו מהווה סיכון בריאותי ישיר. הסיבה המדויקת נותרה לא ידועה, והיא נושא למחקר וסקרנות מדעית בקהילת מדעי השינה.
תסמינים
אנשים עם EHS מתארים שהם חווים רעש פתאומי וחזק שנראה שמקורו מתוך הראש, לעתים קרובות הם משווים אותו לפיצוץ, ירי או מצלתיים. הזיות שמיעה (הזיות אודיטוריות) אלו הן בדרך כלל מופיעות לפרק זמן קצר של מספר שניות ופעמים רבות מלוות בתחושת פחד או מצוקה.
בניגוד להפרעות שינה אחרות, EHS אינו מוביל לנזק פיזי, ואינו משפיע באופן משמעותי על בריאותו של הסובל.
גורמים
הסיבה המדויקת ל-EHS אינה מובנת היטב, אך משערים שהיא נובעת מפרץ פעילות עצבית פתאומית, באזורי המוח האחראים על עיבוד קול. תופעה זו עשויה להיות קשורה להתקפים קלים המשפיעים על האונה הטמפורלית או לחוסר תפקוד בתאי עצב השמיעה במוח.
מתח ועייפות נחשבים גם לתורמים פוטנציאליים להתרחשות של אפיזודות EHS.
סטטיסטיקה
תסמונת ראש מתפוצץ נחשבת נדירה, אך קשה לקבוע את השכיחות המדויקת שלה בגלל תת דיווח וחוסר מודעות. מחקרים מראים שההפרעה עשויה להיות נפוץ יותר ממה שחשבו בתחילה, כאשר ההערכות גורסות שכ-10% מהאוכלוסיה יסבלו מההפרעה.
התופעה מופיעה יות בקרב נשים ואנשים בגיל גבוה. עם דרגות שונות של חומרה ותדירות.
טיפולים
אין טיפול ספציפי ל-EHS, מכיוון שהוא נחשב כלא מזיק. עם זאת, בדיקות מקיפות ואבחון מסודר חשובות כדי להשרות ביטחון בחולה. ההבנה כי ההפרעה אינה קשורה למצב רפואי חמור, יכולות לעזור להקל על החרדה.
עבור אנשים החווים מצוקה או הפרעות שינה, הטיפול עשוי להתמקד בטכניקות להפחתת מתח, שיפור היגיינת שינה, או, במקרים מסוימים, תרופות כדי לסייע בשינה ו/או לנהל חרדה.
מחקרים מדעיים
המחקרים על EHS מוגבלים יחסית, אך מחקר [12] שפורסם בכתב העת sleep research סיפק את אחד התיאורים המפורטים הראשונים של ההפרעה, והציע תובנות לגבי הסימפטומים והמנגנונים האפשריים שלה (Sharpless et al., 2014).
במאמר [13] נוסף ב- Neurotherapeutics דנו בקטגוריה הרחבה יותר של פאראסומניות, כולל EHS, והדגישו את הצורך במודעות והבנה רבה יותר של מצבים אלה (Thorpy et al., 2015).
תסמונת מחזור עירות-שינה שונה מ-24 שעות
סקירה כללית
תסמונת מחזור עירות-שינה שונה מ-24 שעות (בלעז: Non-24-hour sleep-wake syndrome ובקיצור N24) היא הפרעת שינה נדירה בקצב הצירקדי, המשפיעה בעיקר על אנשים עיוורים לחלוטין.
מצב זה מתרחש כאשר שעון הגוף הפנימי של אדם אינו מסתנכרן עם מחזור היום-לילה של 24 שעות, מה שמוביל לעיכובים מתקדמים בהתחלת השינה ובזמני היקיצה. לאורך זמן, חוסר התאמה זה עלול לגרום להפרעות משמעותיות בחיי היומיום.
תסמינים
סימן ההיכר של N24 הוא שינוי הדרגתי בדפוסי השינה, כאשר אנשים מגלים שהם לא מסוגלים להירדם עד שעות מאוחרות מאוד בלילה ונאבקים להתעורר בזמן המקובל מבחינה חברתית. השינוי הזה נמשך עד שזמני השינה חוזרים בסופו של דבר לדפוס טיפוסי יותר, רק כדי להתחיל להיסחף שוב.
התסמינים כוללים גם ישנוניות יתר בשעות היום, קשיי ריכוז ופגיעה בתפקוד החברתי והתעסוקתי.
גורמים
N24 נגרמת לרוב בשל חוסר יכולת לראות אותות של אור, מצב שמשבש את הקצב הצירקדי היומי של 24 שעות. האור פועל כרמז העיקרי לסנכרון השעונים הפנימיים שלנו. ללא רמזים קלים אלה, אנשים הסובלים מהתסמונת חווים קצב צירקדי ללא שליטה, הנמשך בדרך כלל יותר מ-24 שעות, ומוביל להפרעה.
סטטיסטיקה
על פי הדיווחים הקיימים, N24 מופיעה בקרב 50% עד 70% מהאנשים שהם עיוורים לחלוטין, אם כי היא יכולה להתרחש, לעתים רחוקות, גם אצל אנשים רואים. השכיחות המדויקת באוכלוסיית הרואים אינה מתועדת היטב, עובדה שמשקפת את נדירותה הכללית של ההפרעה.
טיפולים
הטיפול ב- N24 נועד לסנכרן את השעון הפנימי של הפרט עם הסביבה החיצונית ולווסת את מחזור השינה-ערות. עבור אנשים עם עיוורון מוחלט, משתמשים לעתים קרובות במלטונין או באגוניסטים של מלטונין כמו טסימלטון (tasimelteon), שאושר על ידי ה-FDA במיוחד עבור N24 באנשים עיוורים.
בנוסף יכולים להועיל, הקפדה על נוהלי היגיינת שינה ובמקרים מסוימים גם טיפול באור (לאנשים רואים).
מחקרים מדעיים
ניסוי קליני [14] מרכזי שפורסם ב-Lancet הוכיח את היעילות של התרופה טסימלטון בטיפול בהפרעת שינה-ערות שאינה 24 שעות באנשים עיוורים לחלוטין (Lockley et al., 2015). מחקר זה הדגיש את יכולתה של התרופה לשפר באופן משמעותי את דפוסי השינה והערות, ומציע תקווה למי שנפגע ממצב מאתגר זה.
ביבליוגרפיה
1. Shah F, Gupta V. Kleine-Levin Syndrome (KLS) [Updated 2023 Aug 8]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available
2. Arnulf, Isabelle, et al. "Kleine–Levin syndrome: a systematic study of 108 patients." Annals of Neurology: Official Journal of the American Neurological Association and the Child Neurology Society 63.4 (2008): 482-493.
3. Lecendreux, M., Lavault, S., Lopez, R., Inocente, C. O., Konofal, E., Cortese, S., … & Dauvilliers, Y. (2016). Kleine-Levin syndrome in 120 patients: Differential diagnosis and long episodes. Annals of Neurology, 79(3), 437-448.
4. Slowik JM, Collen JF, Yow AG. Narcolepsy. [Updated 2023 Jun 12]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available from:
5. Pizza, Fabio, et al. "Clinical and polysomnographic course of childhood narcolepsy with cataplexy." Brain 136.12 (2013): 3787-3795.
6. Dauvilliers, Yves, Isabelle Arnulf, and Emmanuel Mignot. "Narcolepsy with cataplexy." The Lancet 369.9560 (2007): 499-511.
7. Khan Z, Bollu PC. Fatal Familial Insomnia. [Updated 2023 Feb 13]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available from:
8. Montagna, P., Gambetti, P., Cortelli, P., Lugaresi, E. (2003). Familial and sporadic fatal insomnia. The Lancet Neurology, 2(3), 167-176.
9. Jackson, W.S., Borkowski, A.W., Watson, N.E., King, O.D., Faas, H., Jasanoff, A., Lindquist, S. (2009). Spontaneous generation of prion infectivity in fatal familial insomnia knockin mice. Neuron, 63(4), 438-450.
10. Schenck, Carlos H., Bradley F. Boeve, and Mark W. Mahowald. "Delayed emergence of a parkinsonian disorder or dementia in 81% of older men initially diagnosed with idiopathic rapid eye movement sleep behavior disorder: a 16-year update on a previously reported series." Sleep medicine 14.8 (2013): 744-748.
11. Kunz, Dieter, and Richard Mahlberg. "A two‐part, double‐blind, placebo‐controlled trial of exogenous melatonin in REM sleep behaviour disorder." Journal of sleep research 19.4 (2010): 591-596.
12. Sharpless, Brian A. "Exploding head syndrome is common in college students." Journal of sleep research 24.4 (2015): 447-449.
13. Thorpy, Michael J. "Classification of sleep disorders." Neurotherapeutics 9.4 (2012): 687-701.
14. Lockley, Steven W., et al. "Tasimelteon for non-24-hour sleep–wake disorder in totally blind people (SET and RESET): two multicentre, randomised, double-masked, placebo-controlled phase 3 trials." The Lancet 386.10005 (2015): 1754-1764.
כתיבת תגובה